לפעמים צריך להיפרד משיטות בישול שליוו אותנו מאז ומתמיד.

אני זוכרת את אמא שלי מטגנת את חלקי העוף לפני הכניסה לתנור, כדי שהן יישארו עסיסיות.

אחרי שניסיתי את השיטה של מדען המזון האמריקאי ד”ר הרולד מקגיי, שציטטתי עוד אחת משיטות הבישול שלו במתכון לצלי בשר שמכינים ב-10 דקות הבנתי שחבל על הזמן, הלכלוך, השמן והבריאות.

בספרו המוערך: On Food and Cooking: The Science and Lore of the Kitchen

הוא מסביר שטיגון או בעברית “סגירה” של עוף לא שומר על העסיסיות ומדובר בפעולה מיותרת.

הוא ממליץ על צלייה בחום גבוה למשך חצי שעה ואז הורדת הטמפרטורה ל-180 מעלות.

ניסיתי את השיטה שלו והעוף יצא עסיסי במיוחד, ממש מתפרק מהשוק.

כמובן שהשיטה הזו חוסכת המון עבודה, כי את הכל אנחנו עושים בתבנית תנור אחת ואם יש לכם רוסטר עם מכסה – אפשר גם להגיש אותו לשולחן כך שגם חסכנו עבודה של ניקוי כלים.

כמובן שהשיטה הזו מופחתת קלוריות, כי טיגון מוסיף שמן לעוף.

בשיטה הזו השתמשתי בעוף עם עור, ששומר על העסיסיות וכמובן שאפשר להסירו בצלחת (הוא מכיל הרבה שומן).

אפשר להכין את העוף מכל סוג של עוף, אבל אני השתכנעתי שעוף טבעי, שניזון מתזונה צמחית וללא אנטיביוטיקה זו השקעה משתלמת (זה לא פוסט ממומן).

לא כל מוצר “בריא” משכנע אותי, אבל מומחים רבים לתזונה טוענים שהערכים התזונתיים של עוף כזה בריאים יותר.

כך טוענת פרופ’ מריון נסל מאוניברסיטת ניו יורק בספריה, שאני סומכת מאוד על דעתה.

למה כדאי להשקיע דווקא בעוף? כי ידוע שמקובל לתת לעופות זרזי גדילה (הורמונים) ואנטיביוטיקה בגלל תנאי הגידול הגרועים והצפופים.

אני באופן אישי אוכלת מעט מאוד עוף (רק בסופי שבוע ולא בכל סוף שבוע) כך שאם כבר אני מכינה עוף אני מעדיפה אותו מהסוג האיכותי.

העוף מכיל ירקות כתומים כמו בטטה וגזר, שבזמן האחרון אני אוהבת להוסיף להם אגס אחד.

האגס האדום נשאר מוצק יחסית אחרי בישול ארוך ויש לו טעם נהדר.

כדאי שהאגס יהיה קצת (טיפלה) מרוכך בצוואר ולא קשה מאוד כמו אבן, כי אז הוא פחות מתוק.

כמובן שאפשר להוסיף כל ירק שאוהבים כמו דלעת/דלורית.