הניסיון מלמד אותי שאני צריכה לקחת כריך לפני שאני יוצאת מהבית. אבל בבוקר אין לי תיאבון. ואני ממהרת, עושה הכל ברגע האחרון.
הבעיה היא מה קורה אחרי כמה שעות. הרעב תוקף אותי, ואז אני מסוגלת לאכול הכל. אבל ממש הכל.
בדרך כלל זה נגמר עם הרבה ייסורי מצפון, בצורת וופלות, עוגיות תעשייתיות, עוגות שמרים, חטיפים מהמכונה, צ’יפס, שוקולד, פלאפל מטוגן, גלידה – מה שיש בסביבה. ממרחים במקרר מעודדים אותי להכין כריך לדרך, כי זה באמת עניין של שתי דקות.
2 פרוסות לחם נשלפות מהמקפיא, וכן ככה, בלי הפשרה, אני מורחת שכבת ממרח זיתים-פסטו (כבר טעים!), קצת גבינה כלשהי (חלבון חשוב לתחושת שובע) ויש לי כריך מושקע וטעים. אם יש לי עוד כמה דקות, אז כמה עגבניות שרי נשטפות ונכנסות לשקית זיפלוק או קופסת פלסטיק ואני מוכנה לדרך.
יחסית, כמובן, לממרחים אחרים.
ממרח זיתים מכיל 16% שומן שזה הרבה פחות ממיונז (65% שומן). אפילו מיונז לייט מכיל 19% שומן, ובכל מקרה, אני פחות אוהבת להשתמש בו, כי הוא מעובד מאוד ומכיל הרבה מאוד מרכיבים תעשייתיים.
יש כמובן את עניין המלח, אבל גם הוא שנוי במחלוקת ובכל מקרה נהוג לא להוסיף מלח לכריך עם ממרח זיתים, כך שהמליחות מתאזנת.
אני מעדיפה לרכוש זיתים בצנצנת זכוכית ולא מקופסאות שימורים משתי סיבות:
רק להכניס את המרכיבים למעבד מזון (כמה פולסים, לא יותר מדי) ולהעביר לצנצנת. לא התאפקתי וצילמתי את כל זר הבזיליקום שהיה לי, אבל לממרח אני מכניסה רק כמה עלים יפים.
אפשר לגוון בעשבי התיבול. ניסיתי להכין את הממרח עם עלי נענע ויצא מוצלח מאוד.
לאחר שמעבירים לצנצנת, כדאי להוסיף קצת שמן זית לשימור (לא חובה), כי המלח שבזיתים הוא כבר חומר משמר מצוין.
שלום לכם בדרך כלל מכינים ממרח זיתים מזיתי קלמנטה כמו שאומרים היוונים..
לא מזייתים שחורים.
הי, אכן אפשר להכין מזיתי קלמנטה או מכל סוג זיתים שאוהבים.